לא רק התורה
יוליוס ולהאוזן (1844 עד 1918) מזוהה כמעט תמיד עם שאלה אחת: כיצד נכתבה התורה. זה נכון וזה גם חלקי, ומי שמגיע אל הספר עצמו מגלה שהוא עוסק בהרבה יותר מזה.
המהדורה השלישית, שראתה אור בברלין בשנת 1899 והיא הצורה המורחבת והמלוטשת של החיבור, בנויה משלושה חלקים. הראשון הוא ניתוח של ששת הספרים הראשונים במקרא, מבראשית ועד יהושע, כולל דיון נפרד בגופי החקיקה הגדולים שבחומש וביחסם אל הסיפור. החלק השני, וזה שכמעט אינו נזכר בעברית, עוסק בחיבורם של הספרים ההיסטוריים: שופטים, רות, שמואל ומלכים. החלק השלישי הוא נספח תוספות נרחב הערוך לפי מראי מקום, מבראשית ועד מלכים.
כלומר כמחצית מן הספר אינה עוסקת בתורה כלל אלא בנביאים ראשונים, ובשאלה כיצד נוצר הרצף ההיסטוריוגרפי שמוביל מכיבוש הארץ ועד חורבן הממלכות. מי שמכיר את ולהאוזן רק מן התקצירים מכיר בדרך כלל את ארבע האותיות של תורת המקורות, ולא את החלק הזה, שהוא עבודה ספרותית צמודה על ספרים שלמים.
גם מבנה החיבור עצמו מסביר משהו על אופיו. ולהאוזן פרסם את עיקרו תחילה כסדרת מאמרים בכתב עת תיאולוגי בשנים 1876 ו-1877, כינס אותם לספר בשנת 1885, והמשיך להרחיב אותו עוד כארבע עשרה שנה. התוצאה אינה חיבור שנכתב ברצף אלא עבודה שהצטברה לאורך עשרות שנים, עם תוספות שנוספו אל מה שכבר נדפס.
ולהאוזן לימד בגרייפסוואלד, בהאלה, במרבורג ובגטינגן. ב-1882 התפטר מן הקתדרה שלו לתיאולוגיה בהצהרה שכנות מחייבת אותו לכך, עבר לפקולטה לשפות שמיות, ובהמשך דרכו נעשה גם לאחד מחשובי חוקרי האסלאם הקדום בדורו.
איך נראה הטיעון של ולהאוזן
הראיות שוולהאוזן מביא הן בעיקרן לשוניות וספרותיות, ולא תיאולוגיות. הוא מצביע על כפילויות, על החלפה שיטתית של שמות האל, על נוסחאות קבועות שחוזרות במקור אחד ונעדרות מן האחר, ועל סתירות ענייניות בין מסורות.
בניתוח טבלת העמים שבבראשית י, למשל, הוא מראה שמקור אחד נוקט בעקביות את הנוסחה ובני ואילו האחר נוקט את הפועל ילד, מוסיף לכך סתירה בין שתי מסורות על מוצא שבטי ערב הדרומית, ורק אז מסיק מסקנה. זו דרך עבודה שאפשר לבדוק אותה פסוק מול פסוק, ולכן גם אפשר לחלוק עליה לגופה. חוקרים רבים אכן חולקים עליה היום, וההסכמה הרחבה של אמצע המאה העשרים התפוררה מזמן.
פרט שמפתיע גם את מי שלמד את הנושא: ולהאוזן לא השתמש באות שמקובלת היום לסימון המקור הכוהני. הוא סימן אותו באות אחרת משלו, קיצור של שם שהוא עצמו הציע, והתרגום שומר על סימניו המקוריים.
לראשונה בעברית, 127 שנה אחרי
למרות חשיבותו לחקר המקרא המודרני, ולמרות שהוא מצוטט, מוגן ונתקף זה יותר ממאה שנה, החיבור לא ראה אור בעברית עד היום. 127 שנה חלפו מאז מהדורת 1899, ובהן למדו עליו סטודנטים ישראלים, ציטטו אותו והתווכחו איתו, הכול באמצעות מתווכים.
זו גם הפעם הראשונה בהיסטוריה שהחיבור מופיע באותה שפה שבה כתוב הטקסט שהוא מנתח, וזה יתרון ממשי לקורא: אפשר לבדוק את הטיעון הלשוני מילה מול מילה, במקום לקבל אותו דרך תרגום של תרגום.
המהדורה העברית כוללת 252 עמודים, כ-119,500 מילים, והיא יצאה כספר דיגיטלי בפורמטים PDF ו-EPUB במחיר 39 שקלים. בפתח הספר הערת מתרגם המפרטת את ההכרעות שנעשו, ובהן שימור סימני המקורות המקוריים, שאלת המונח הקסטאוך, והחזרת ציטוטי המקרא לנוסחם העברי. בדף הספר אפשר להוריד טעימה חינם. הספר מיועד לחוקרים ולסטודנטים במקרא, בלימודי יהדות ובתולדות הדתות, ולכל קורא שהנושא מעניין אותו ברצינות, בין אם הוא מקבל את מסקנותיו של ולהאוזן ובין אם דוחה אותן.